האור שבצללים - עבודה פנימית עם נוטלה

‎⁨לא נגעתי בעצמי עד גיל 21⁩

אני מדברת הרבה על סקס ומיניות כי טנטרה הייתה חלק משמעותי בריפוי שלי בשנים האחרונות. התחלתי במיניות בגיל דיי מאוחר ומעולם לא אוננתי כילדה. אני לא יודעת למה וזה קצת מטריד אותי עד היום אבל זו האמת! גיליתי את המיניות שלי דרך גברים ורק בשנות ה-30 למדתי לגעת בעצמי ולהיכנס דרך זה למדיטציה. רציתי קצת לשתף אתכם בסיפור הזה ובדרך שלי עם המיניות מתוך התקווה שזה אולי יעזור לאנשים אחרים להבין את עצמם יותר טוב ואני מקווה שהצלחתי קצת 🩷

גזלייטינג עצמי

אנחנו אוהבים להגיד לאחרים שזה ״שלהם״ אבל זה תמיד גם שלנו. לי אישית עשו הרבה גזלייטינג בילדות ולמדתי מזה לצערי, לעשות גזלייטינג לעצמי. כשהרגשתי משהו לא בסדר אצל מישהו, אמרו לי שזה רק בראש שלי למרות שבהרבה מהפעמים, זה דווקא התברר כנכון. למדתי מהסביבה לא להקשיב לאינטואיציה שלי ולבטל את מה שאני מרגישה, כי זה בטח רק הכאב שלי. וזה נכון, לפעמים זה היה הכאב שלי אבל לא תמיד. פשוט התרגלתי להגיד לעצמי שאני הרעה ולכן זה בטוח רק שלי. אבל זה לא, זה גם שלי וגם שלך ואם אני רוצה לקחת אחריות על עצמי? אני קודם כל צריכה להיכנס פנימה ולראות איפה זה כן הכאב שלי. אז איך יודעים אם משהו שאנחנו מרגישים כלפי מישהו זה רק הכאב שלנו או שזה באמת משהו שאנחנו מרגישים ממנו? קודם כל בודקים איפה זה כן אנחנו ואחרי שניקינו הכל, בודקים שוב את התחושה ואם היא עדיין שם, אנחנו חייבים להקשיב לעצמינו ולסמוך על זה שמה שאנחנו מרגישים הוא אמיתי. אני מדברת כל זה והנושא הזה בפרק, מקווה שזה יעזור לכם בתהליך שלכם ובהצלחה בהמשך הדרך שלכם פנימה 🩷 אני מלמדת את העבודה הפנימית ומדיטציה בסשנים אישיים וקבוצתיים בתל אביב 🌞🙏🏻

איך לעבוד עם טריגרים מהמלחמה

אין מה לעשות, עבור כל מי שעושה עבודה פנימית המלחמה הזו היא מתקן אחד גדול להצפת טריגרים וכאב מודחק. הוא מציף אותנו רגשית ומוציא לאור את כל דפוסי הכאב שלנו. זה לא אשמתנו שיש מלחמה וטריגרים וזו לא אשמתנו שיש לנו את הכאב שצף וגורם לנו להתנהג פחות יפה אבל אנחנו כן יכולים לבחור בין להישאר בתדר קורבני וליפול לתהום הייאוש, או לקחת את עצמינו בידיים ולעשות את העבודה הפנימית. כל יום מחדש.

עבודה פנימית מצריכה אומץ לב

יש כאלה שמדברים ״על״ התבוננות ועבודה פנימית אני יותר עושה את זה עם אנשים במפגשים איתי אני חצי בכוונה מציפה להם בלייב טריגרים, כדי שיוכלו לראות את הכאב שלהם ורפא אותו. זה לא קל או פשוט או נעים אבל זה הדבר הכי מדהים בעולם אם מוכנים לזה והאמת? תמיד משחררת אותנו לחופש. עדיף לשמוע את האמת בצורה מסודרת מבן אדם שמרגיש שהוא בצד שלנו ושעוזר לנו גם להכיל את מה שזה מציף ולרפא את הכאב ואת הילד בתוכנו, מאשר להמשיך להתכפכף מהחיים , לא?! תהנו מהפרק 🩵🩷💜🙏🏻 אני מקבלת למפגשים של עבודה פנימית ומדיטציה פרטני, זוגי וקבוצתי 🌞

להתחבר לאישה הפנימית

לא תמיד הרגשתי מחוברת לחלק הנשי שבי מהרבה סיבות, בעיקר הישרדותיות אבל למדתי להתחבר חזרה לאישה שהיא אני לילדה שבי, למיניות ולנשיות שלי זה היה תהליך ואני עדיין בתוכו בחוויה שלי, הניתוק מהנשיות בא מחוסר איזון פנימי בין המיינד לרגש לגוף בצ׳אקרה השנייה כלומר בסיפורים הלא נכונים שיש לנו על נשיות, בניתוק מהרגש כדי לא להיות חלקה וניתוק מהגוף והמיניות בנשית בגלל גלולות וכל מיני מוצרים מזיקים אחרים. אני מדברת על זה ועל חווית הריפוי שלי סביב הנושא הזה, מקווה שזה קצת יתרום לכן בדרך שלכן ותודה שהקשבתם 🙏🏻🩷

מדיטציה טנטרית זו מדיטציה רגשית

בתחילת הדרך שלי, חשבתי שלנשים כדאי לתרגל אוננות טנטרית, כדי לחוות אורגזמה מהחדירה ושלגברים כדאי לתרגל כדי להחזיק יותר זמן בסקס, אבל אחרי שהתחלתי באמת לתרגל ולהעמיק הבנתי, שזה לא העניין בכלל. התרגול עצמו נותן המון, הרבה מעבר למשהו שאני יכולה לשים המילים. היא מלמדת מדיטציה, כלומר להתפקס על משהו אחד, תחושה אחת, לאורך זמן, אבל היא גם מלמדת אותנו להתבונן בהתרחבות והתכווצות שקורים לנו בגוף ובאנרגיה. כשהגוף מתכווץ בסקס, האנרגיה המינית נתקעת באברי המין ונדחפת החוצה אבל כשיש התרחבות? היא עולה למעלה בגוף עד לכתר וחזרה בזרימה מושלמת לאורך כל הצ׳אקרות. יש פורקן חיצוני ויש פורקן פנימי והפנימי הוא גם רגשי ואפילו אלוהי. אנחנו מכווצות והאנרגיה המינית נתקעת למטה כדי לחוות עונג והנאה מינית ובחיים בכלל אנחנו חייבות ללמוד גם להרפות ולהתרחב באנרגיה, במיינד, ברגש ובגוף כדי לתת לאנרגיה גם להעלות למוח.... מקווה שתהנו מהפרק! אני מעבירה סשנים פרטיים וקבוצתיים בהם אני מלמדת את העקרונות של העבודה הפנימית/טנטרית/רגשית/תודעתית/אנרגטית שהם חלקים שונים של אותי הדבר! מוזמנים לדבר איתי בפרטי כדי לקבל מידע נוסך ותודה שהקשבתם 🩷

חוסר החיבור שלנו לרוח מחליש אותנו

עבודה תודעתית, התפתחות אישית ויציאה מהמטריקס זה דבר חשוב ולשמחתי, מאוד פופולרי היום. לצאת מהמטריקס המחשבתי שכולנו כלואים בו זה חשוב מאוד!

 

אבל... כל דרך פנימית או תודעתית בלי שהוא ילמד אותנו להתחבר לאלוהים ולנשמה שלנו? לא שווה באמת ולא יעזור לנו להרגיש יותר טוב אלא רק יעמיק את הבדידות ואת המועקה.

 

בסופו של דבר, עבודה פנימית בלי אלוהים רק עוזר לנו ליצור עוד מטריקס מחשבתי בתוך המטריקס הגדול רק שעכשיו, זה מטריקס יעני מואר.

 

האמת היא שאנחנו כלום מבלי לזכור שאלוהים אוהב אותנו תמיד, שאנחנו נשמות שבאנו לפה למסע התפתחות ושכל דבר, טוב או רע, קורה עבורנו ולמעננו.

 

בלי החיבור למקור, לאנרגיית חיים שלנו ולנשמה שלנו הכל פה גהינום אחד גדול, אבל עם החיבור? אם זוכרים מי ומה אנחנו באמת ושאנחנו תמיד אהובים לא משנה מה? יכול להיות לנו פה גן עדן עליי אדמות 🩷

מה זה ״מוות רוחני״...?

אנשים מפחדים מהמוות, זה ברור, אבל בעולם הרוחני מוות? הוא רק חלק מהתהליך. לא מוות פיזי של הגוף אלא מוות של דמות, שכבר לא משרתת אותי כי היא באה מהגוף כאב והכאב? כבר כמעט לא שם ולכ הדמות, כבר לא משרתת אותי יותר בחיים היום ואם כבר, רק עושה לי נזק. לאחרונה, אחת מהדמויות הבולטות שחייתי דרכה את החיים שלי, מתה, מנסיבות טובות. הכלבה, הפמיניסטית, הרעה, המתנשאת, השתלטנית...היא הלכה לעולמה כמעט לגמרי, למרות שברור לי שתמיד יהיה לי את הכאב הזה כנקודת חולשה. היא תכלס מתה בשנים האחרונות ובדרך שלי בספירלות, בשכבות, ועם כל סיפור ושכבה שמתנקה, היא מתה עוד קצת ומתפנה לי עוד מקום בקיום לתדר חדש. בסבב הזה של המוות שלה, סגרתי את העמוד פייסבוק שלי, שהתחיל מ״אישה ללא בושה״ והגיע ל- 50,000 עוקבים. יש לזה הרבה סיבות, אני מדברת על זה בפרק הזה ומשתפת אתכם בעוד שלב בתהליך שלי. שלב קשה וכואב אבל גם טוב ומשחרר 🩷 מקווה שתתחברו 🙏🏻

האם יש אנשים רעים?

עשיתי המון טעויות בחיי בזמן שעשיתי אותם, לא חשבתי שהם טעות 🤷🏻‍♀️ למען האמת, הייתי בטוחה שאני עושה משהו טוב ורק בדיעבד התברר לי שזו הייתה טעות. ״טעות״, כלומר שפעלתי מתוך הכאב שלי ולא ממקום נקי ואוהב. אני מרגישה שבאותו הרגע, זו לא הייתה טעות, כי טעות זה לעשות משהו לא נכון, ואני עשיתי את מה שהרגשתי נכון באותו הרגע. אבל...לא תמיד מה שהרגשתי נכון, היה בפועל נכון. האגו הגדול שלי ותחושת הגדלות, שגרמו לי לחשוב שאני תמיד צודקת, הטעו אותי פעמים רבות בחיים ורק עכשיו אני רואה את זה בבהירות. אני רואה את עצמי בעשור האחרון וכמה פעלתי מהכאב למרות שחשבתי שאני עושה טוב, אני רואה כמה הכאב שלי עיוור אותי ושם לי פילטר מאוד עגום על החיים ואיך פעלתי בהתאם. אני מאמינה שכבני אדם, אנחנו יכולים רק לגדול מה״טעויות״ שלנו ואני מאמינה בלב שלם שאף פעם לא התכוונתי לעשות רע לאף אחד, בטוח שלא במכוון. הכוונות שלי תמיד היו טובות, למרות שהיום אני רואה שכן פעלתי הרבה מהכאב. גם בכתיבה, גם בסשנים וגם בקבוצות הכוונה הטובה באה מהלב אבל הרע? בא מהכאב. לפעול מהכאב זה לא תירוץ אבל אני גם לא אשמה בכאב שלי, כמו שאני לא אשמה במה שלמדתי בילדות מהסביבה או בגנים ובדפוסי אופי והתנהגות שירשתי. אף אחד מאיתנו לא. אני כן אחראית על הדרך שאני עושה, ואני עושה דרך. היא ארוכה וקשה ומייגעת ובא לי מלא פעמים לפרוש ולהיעלם, אבל אני בכל זאת ממשיכה, מחפשת את האמת בכל מקום, רואה את עצמי יותר ויותר, מזדעזעת מעצמי יותר ויותר 🤦🏻‍♀️ ומנסה לכפר על כל העוולות שעשיתי.... בתקווה שאלוהים יסלח לי באמונה שהוא אוהב אותי 🩷 ואני מזכירה לעצמי שאי אפשר לרצות את כולם כל הזמן, תמיד יהיו אנשים שלא אוהבים אותנו ושכועסים עלינו כי ככה זה בעולם מלא כאב, אבל למרות ובתוך כל הבלאגן של החיים, אני כן יכולה לאהוב ולקבל את עצמי עם כל זה, וזה כבר המון🌞

סאונד ככלי למדיטציה

בתחילת הדרך, חשבתי שאני רוצה ליהנות יותר מסקס, לרפא את כל החסימות הרגשיות שהיו לי מול גברים, כדי למצוא זוגיות, לרפא את כל החסימות הרגשיות שהיו לי מול העבודה, כדי ליהנות יותר מהעשייה שלי ולהרוויח יותר.... אבל ככל שריפאתי את החסימות וככל שתרגלתי יותר מדיטציה, התחלתי יותר להרגיש אהובה מבפנים, יותר ויותר בטוב. כשאני אומרת ״בטוב״, אני מדברת על תחושת האקסטזה של הבליס הפנימי, על התחושה שעושים סקס, אהבה עם הכל, עם החיים, ההיזכרות שכל החוויות פה הן אורגזמה אחת גדולה, תחושה שאתה עושה אהבה עם הכל, עם העולם, עם החיים. בהתחלה התרגולים שלי היו חזקים כי המיינד שלי היה חזק ועקשן ובעיקר, חפרן.... עשיתי יוגה בעירום בחדר מלא אנשים אמבטיות קרח טקסים עם מדיסינות שונות פטריות סקס טנטרי אוננות טנטרית מגוון של כלים שונים שבעזרתם צללתי יותר ויותר פנימה ופגשתי דרכם שוב ושוב את תחושת השקט. כתופעת לוואי כנראה, לאט לאט השקט זלג ליום יום שלי, נשמתי יותר במהלך היום והרגשתי יותר ויותר טוב, גם מחוץ למדיטציה וככל שהשקט חדר יותר, כך המיינד נרגע ונהיה פחות עקשן וחפרן ובהתאם גם הכלים השתנו, כי חלקם היו כבר חזקים מידי וחלקם עדיין כללו בתוכם, כל מיני סיפורי היאחזויות לדברים חיצוניים שאני תלויה בהם כדי לחוות חוויות פנימיות. ואז אחרי הקורונה, כשהעולם נסגר גם התרגול הקבוצתי שהשתתפתי בו נסגר חבר טוב התחיל לנגן מוזיקה חדשה, מוזרה ואנחנו, במקום להשתגע בתרגול אינטנסיבי התחלנו להקשיב לו תוך כדי שהוא מנגן עם הזמן כל אחד כבר שכב עם עצמו בשווסאנה על הגב, עמוד שדרה ישר תרגילי נשימות וצללנו כמו שצללנו עד אז, אפילו יותר רק מבלי להזיז עפעף רק מלשכב בשקט, לנשום ולהקשיב לצלילים משהו קרה, משהו נפתח הצלילים הפכו לויברציות בגוף המיינד נלחם עד שהוא התייאש והתת מודע נפתח לרווחה בדיוק כמו על פטריות, רק בלי הפטריות ובלי הגזירה שאחרי אני משתתפת בתרגול הזה כבר שלוש שנים ואני בעצמי מעבירה אותו לקבוצה כבר שנה וחצי אצלי בבית ורואה איזה דברים מדהימים אנשים חווים אני גם כמובן מתרגלת עם המוזיקה לבד כל בוקר ביוגה ובמדיטציה והיא מכניסה אותי למקומות הכי עמוקים שקיימים.... מבלי שלקחתי כלום רק מלהרפות, לנשום ולהקשיב זהו פלא גדול בהחלט 🩷 אני מדברת על זה בהרחבה בפודקאסט החדש שלי, מוזמנים להקשיב ולהשתתף בתרגולים 🙏🏻