טנטרה לנשמה

לא כל התקף חרדה נראה אותו דבר. לפעמים הוא מגיע כלחץ בחזה, לפעמים כמחשבות מטרידות, ולפעמים כסחרחורת ופחד שעולה משום מקום. אני מתמודדת עם חרדה כל חיי, ואחרי יותר מעשר שנים של חקירה, למידה והתנסות, רציתי לשתף אתכם בכמה מהדברים שעוזרים לי להתמודד איתה בזמן אמת. מקווה שזה יעזור גם לכם. 🩷

מה הקשר בין טנטרה לבין רוחניות והחיבור לנשמה שלנו, איזה תרגולים אפשר לעשות כדי להתחיל לחבר בין הגשמי לרוחני בתוכנו ואיך זה יכול לתרום לחיים וליום יום שלנו?

ברגעי משבר הגוף והנפש נכנסים להצפה, הראש מתמלא מחשבות והכול מרגיש גדול מדי. בפרק הזה אני מדברת על ויסות רגשי לא כטכניקה “להירגע מהר”, אלא כיכולת להיות עם מה שעולה בלי לברוח, להילחם או להדחיק. אני משתפת איך לזהות הצפה בזמן אמת, איך לעבור מהראש אל הגוף, ואיך כלים פשוטים של נשימה, תשומת לב וחמלה עצמית יכולים לעזור לנו להחזיר תחושת קרקע, יציבות ונוכחות גם כשמבפנים סוער.

וידויים אישיים ותובנות מהמדיטציה שלי שעשיתי היום 🩷 שבת שלום לכולם 🖤

תקציר לפרק:

 

 לאחרונה עלו בי פחדים עמוקים, וכמי שמקדישה את חייה לעבודה פנימית, ראיתי בזה הזדמנות לנקות עוד שכבות של כאב שצפו מתוכי. גדלתי בסביבה רוויה בחרדות, בעיקר כלכליות – פחדים שעברו אליי מדורי דורות, עוד מהימים האפלים של הנאצים.

 

הפחד שלא יהיה, שמשהו נורא יקרה, שאמצא את עצמי חסרת בית וללא יציבות. וכשהפחד מציף אותנו, כשהחרדות גואות – אנחנו נוטים לפעול מתוך הישרדות, לא תמיד ממקום אוהב.

 

פעם זה היה מעורר בי שיפוט עצמי וכעס, אבל היום אני יודעת: כל פחד שעולה הוא הזדמנות. הזדמנות לראות, להרגיש, לשחרר – ובעיקר, להעמיק את החיבור שלי לאלוהים.

 

הדרך של עבודה פנימית לא מתאימה לכולם – היא מאתגרת ודורשת אומץ. אבל עבור מי שמוכן ללכת בה, היא הדרך המשמעותית ביותר, כי עם כל שכבה שמשתחררת, הלב נפתח עוד קצת. ואין מתנה גדולה מזו.

אין לי תשובה טובה לשאלה איך להתמודד עם החזרת החטופים אבל אני יכולה לשתף את התהליך הרגשי והרוחני שאני עוברת מול זה 🩷

בפרק זה של הפודקאסט, אנו חוקרים את הקשר בין דימוי גוף למיניות, ומשפיעים שליליים כמו ירידה בביטחון העצמי, קושי באינטימיות רגשית ותפקוד מיני. נדבר על גורמים כמו אידיאלי היופי שמציבה המדיה, השוואות חברתיות, וחוויות ילדות או מיניות שליליות, וכיצד הם משפיעים על גברים ונשים בצורה שונה. בנוסף, נציע דרכים לשיפור דימוי הגוף והמיניות באמצעות עבודה פנימית, קבלה עצמית, חיזוק החיבור לגוף ותקשורת פתוחה, כדי לאפשר חיבור עמוק יותר לעצמנו ולפרטנר שלנו.

אני מדברת הרבה על סקס ומיניות כי טנטרה הייתה חלק משמעותי בריפוי שלי בשנים האחרונות. התחלתי במיניות בגיל דיי מאוחר ומעולם לא אוננתי כילדה. אני לא יודעת למה וזה קצת מטריד אותי עד היום אבל זו האמת! גיליתי את המיניות שלי דרך גברים ורק בשנות ה-30 למדתי לגעת בעצמי ולהיכנס דרך זה למדיטציה. רציתי קצת לשתף אתכם בסיפור הזה ובדרך שלי עם המיניות מתוך התקווה שזה אולי יעזור לאנשים אחרים להבין את עצמם יותר טוב ואני מקווה שהצלחתי קצת 🩷

אנחנו אוהבים להגיד לאחרים שזה ״שלהם״ אבל זה תמיד גם שלנו. לי אישית עשו הרבה גזלייטינג בילדות ולמדתי מזה לצערי, לעשות גזלייטינג לעצמי. כשהרגשתי משהו לא בסדר אצל מישהו, אמרו לי שזה רק בראש שלי למרות שבהרבה מהפעמים, זה דווקא התברר כנכון. למדתי מהסביבה לא להקשיב לאינטואיציה שלי ולבטל את מה שאני מרגישה, כי זה בטח רק הכאב שלי. וזה נכון, לפעמים זה היה הכאב שלי אבל לא תמיד. פשוט התרגלתי להגיד לעצמי שאני הרעה ולכן זה בטוח רק שלי. אבל זה לא, זה גם שלי וגם שלך ואם אני רוצה לקחת אחריות על עצמי? אני קודם כל צריכה להיכנס פנימה ולראות איפה זה כן הכאב שלי. אז איך יודעים אם משהו שאנחנו מרגישים כלפי מישהו זה רק הכאב שלנו או שזה באמת משהו שאנחנו מרגישים ממנו? קודם כל בודקים איפה זה כן אנחנו ואחרי שניקינו הכל, בודקים שוב את התחושה ואם היא עדיין שם, אנחנו חייבים להקשיב לעצמינו ולסמוך על זה שמה שאנחנו מרגישים הוא אמיתי. אני מדברת כל זה והנושא הזה בפרק, מקווה שזה יעזור לכם בתהליך שלכם ובהצלחה בהמשך הדרך שלכם פנימה 🩷 אני מלמדת את העבודה הפנימית ומדיטציה בסשנים אישיים וקבוצתיים בתל אביב 🌞🙏🏻

אין מה לעשות, עבור כל מי שעושה עבודה פנימית המלחמה הזו היא מתקן אחד גדול להצפת טריגרים וכאב מודחק. הוא מציף אותנו רגשית ומוציא לאור את כל דפוסי הכאב שלנו. זה לא אשמתנו שיש מלחמה וטריגרים וזו לא אשמתנו שיש לנו את הכאב שצף וגורם לנו להתנהג פחות יפה אבל אנחנו כן יכולים לבחור בין להישאר בתדר קורבני וליפול לתהום הייאוש, או לקחת את עצמינו בידיים ולעשות את העבודה הפנימית. כל יום מחדש.